<h1>רבינו ירוחם מישרים נל"א ח"ב</h1>
<h2>דף כח:</h2>
הזק שאינו ניכר כגון מטמא ומדמע ומנסך לא שמיה היזק אלא חכמי' קנסו אותו שישלם ממיטב כשאר כל המזיקים ואם מת מזיק לא קנסו בנו אחריו וכן כהנים שפגלו במזיד חייבין בשוגג פטורין וכן העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת במזיד חייב ובשוגג פטור ואם הכניסה למרבק כדי שתינק ותדוש שתפסל בדישה וכן הסיח דעתו ממי חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים קמא. והפורץ גדר לפני בהמת חבירו והכותל רעוע ועומ' ליסתר פטו' מדיני אדם וחייב בדיני שמים בין על הכותל בין על הבהמ' אבל בכותל בריא חייב בדיני אדם על הכותל. וכן היודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו ואפילו אין שם עד אלא הוא שהוא מחייבו שבועה ואולי לא משתבע והעושה מלאכה במי חטאת (ובפרק) [ובפרת] חטאת ושולח בעירה ביד חרש שוטה וקטן ופורץ גדר פטור על הבהמה אם נאבדה וכמו כן אם היתה בתוך הבית וסגר בפניה ומתה ברעב אבל אם לקחה ביד וסגרה ומתה חייב קמא. הכובש חבירו או בהמת חבירו או שנפלה ומנעה מלעלות מן המים עד שמתה שם או שהניחה בחמה ומנעה שלא תצא מן החמה עד שמתה שם חייב לשלם וכן הדין לחבירו והוזק וחייב ואינו גרמא בניזקין מאחר שהוא בעצמו עושה ההזק בממון חבירו וברי' הזק מאחר שהוא מצמצ' אותה כי ודאי תמות וההזק מתחיל מיד והולך וחזק סנהדרין. ועוד מוכח שם אם כפתו לפני המים והוזק בכח ראשון חייב בכח שני פטור וכתבו התוספות כי לענין מיתה יש לחלק בין כח ראשון לשני אבל לניזקין אפילו בכח שני חייב. המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו קדש כלומר את התבואה וחייב באחריותו, ומחיצת הכרם שנפרצה, קיימא לן בבתרא [כ"ו ע"א] היה גדר בנתים זה סומך אליו זרעים מכאן וזה סומך לו גפנים מכאן ואין בו משום כלאים, ועכשיו שנפרצה אומרין לו גדור ונתיאש ממנה ולא גדרה ובתוך כך הוסיף הזרע אחד ממאתים שהיו בה בהתר הרי זה קדש שכל זמן שההתר היה הרבה והאיסור מעט כלומר התוספת שהוסיפה אחר שנפרצה היה בטל האיסור כי הוא בטל באחד ומאתים כלומר מאתים של התר ואחד של איסור חוץ מן המאתים אבל אם הוסיף כל כך כי כשתחשוב האיסור וההתר לא תמצא בהתר מאתים בלתי האיסור אלא עם האיסור מאתים כמו שתאמר קצ"ט מהיתר וא' המשלים למאתים מן האיסור אז אינו בטל וקדש ונאסר הכל וחייב לשלם ההיזק לחבירו בעבור שלא גדר. וכל אלו חייבים משום דינא דגרמי ואינו בכלל גרמא בניזקין ויהיה פטור אלא חיי' בקמא וביבמות. ראובן שיש לו משכון ממושכן ביד גוי ונתן לשמעון שילוה יותר מן הגוי עליו לצורך עצמו כלומר לצורך שמעון ונשרף או נאבד המשכון פטור שמעון מלשלם כי מה עשה שמעון שיתחייב בו כי תקנו מסירה בשומרים ועוד כי בלאו הכי היה ממושכן בשביל ראובן וגם פטו' שמעון מלפרוע מה שהלוה עליו מן הגוי לראובן מאחר שנשרף ונפטר מן הגוי בדיניהם מה יש לו לראובן על שמעון מן השמים ריחמו עליו כך כתב רבינו מאיר בתשובה. אל תטעה באותן הדברים שהם דבר גורם לממון או גרמה בניזקין או דינא דגרמי כי כל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי כגון גזל חמץ ועבר עליו הפסח דאומר לו הרי שלך לפניך וכיוצא בזה וגרמא בניזקין פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים והם אותן הדברים שאינו עושה בעצמו ההזק לממון חבירו כגון נותן סם המות לפני בהמת חבירו או טומן או שולח בעירה ביד חרש שוטה וקטן וכיוצא בהן ואפילו יעשה הוא בעצמו מעשה בגוף הדב' כגון שיסה בו כלב שיסה לו נחש לא בריא הזיקה שאולי לא ישוך אבל כל דבר שהוא בעצמו עושה ההזק לממון חבירו כגון שורף שטרותיו או מוחל וכיוצא בזה או אפילו אינו עושה ההזק בממון חבירו הוא בעצמו אלא דבריא היזקא כגון דן את הדין וזיכה חייב או שעשה הוראה והאכיל לכלבים או מוסר שהרא' כל אלו וכיוצא בהן דינא דגרמי הן וחייב לשלם נזק שלם כשאר כל המזיקין ממש וגם יש לחלק כי כל אותן הדברים שלא בא מיד ההזק כגון שיסה עד אחר השסוי וכן זרק כי עד אחר הסילוק וכן שולח בעירה עד אחר נתינתו להן בא הזק וכל כיוצא בזה נקרא (דינא דגרמי) [גרמא] בניזקין ופטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ועם כל זה יכול לעכב עליו קודם שיעשנו כאשר אכתוב למטה. וכן המבעית אח' שהבעיתו מתפחד והולך אבל (כשהחזיק) [כשההיזק] נעשה מיד בשעת מעשה כגון מוסר מאחר שהראה כמי ששרף הוא וכן נתיאש ולא גדרה מיד נעשה כלאים אלא שאינו אוסר עד שיוסיף מאתים וכן דין והוראה מיד בא ההיזק כל אלו וכיוצא בהן דינא דגרמי ולפי זה יש ג' חלוקין בדינים אלו. א' דבר הגורם לממון. ב' גרמא בניזקין. ג' דינא דגרמי דבר הגורם לממון לאו כממון דמי כגון גזל חמץ ועבר עליו הפסח או קדשים שחייב באחריותן גרמא בניזקין פטור כגון גבי מרחיקין הסולם מן השובך וכגון זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות וקדם וסלקן וכגון נותן סם המות לפני בהמת חבירו וכגון הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו של ב"ה והוזקה באכילתן וכגון השולח בעירה ביד חרש שוטה וקטן וכגון פורץ גדר לפני בהמ' חבירו וכגון טומן קמת חבירו וכגון העושה מלאכה בפרת חטאת וכגון המבעי' חבירו ותקע באזנו וחרשו וכגון ליבה וליבתה הרוח וכגון שסה בו כלב ושסה בו נחש ומי שתקף בהמת חבירו בחמה ומתה דינא דגרמי חייב כגון המסכך גפנו על תבוא' חבירו ומחיצת הכרם שנפרצה וכגון דן את הדין וחייב זכאי וכגון מרא' דינר לשולחני וכגון שורף שטר חבירו וכגון מוכר שטר חוב של חבירו וחז' ומחלו ומוסר ממון חבירו דאחויי אחויי וכגון שנתיאש ולא (גזזה) [גדרה]. ויש דברים שחייב לשלם משום קנס ומן הדין לא שמיה היזק ולא קנסו בנו אחריו אם מת מזיק כגון היזק שאינו ניכר כגון מטמא ומדמע ומנסך קמא בתרא סנהדרין. והסכימו המפרשי' שאם גירש חבירו מביתו ונועל הדלת בפניו ולא הניחו לדור בו ולא לשוכרו פטור כי הוא גרמא בניזקין. וכל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה. ושיסה בו כלב או נחש אפילו קרבו בידים פטור בין למיתה בין לנזיקין כדפשו' בסנהדרין. ראובן שהפקיד אצל שמעון ובא לוי וצוה על פי בית דין שלא להחזירו לראוב' כגון שאמר לוי ראובן חייב לי מנה יכול שמעון לעכבו ואם דבר ברור הוא שראובן חייב ללוי ואינו כופר או אינו יכול לכפור אז שמעון חייב ללוי מדרבי נתן עליו יכולין לעכב הפקדון ביד הנפקד אבל בענין אח' אינו חייב לשלם כך כתב בתשובה רבי' מאי'. גרמא בניזקין אסור ואפילו שהוא פטור חבירו מצי מעכב בתרא. זורק מטבע של חבירו בים ואפילו לא נעשה דבר אחר אלא שדחפו ונתגלגל וירד לים וכל שכן אם זרקו בידים וכן המרקע דינר חבירו עד שהעביר ממנו הצורה אפילו שלא חסרו וכן הצור' אוזן פרתו של חבירו כלומר שפגמה ואינה ראויה להקרבה או בענין שנפחתו דמיה. וכן שורף שטרותיו של חבירו כל אלו חייב לשלם כי הוא דינא דגרמי קמא, ודוקא שמודה שורף שכך היה בשטר אבל אם אינו ידוע מה היה בשטר פטור שורף, ואם יש עדים שראו מה היה בשט' מעידין בפני בית דין ודינו כדין מי שנמחק שטרו. וכמה יפרע שורף כשהוא חייב כתבתיו בדין שטרות כי דינם שוה לדין המוכר שטר חוב וחזר ומחלו.
<h2>דף לה.</h2>
הזק שאינו ניכר כגון מטמא ומדמע ומנסך לא שמיה היזק אלא חכמי' קנסו אותו שישלם ממיטב כשאר כל המזיקים ואם מת מזיק לא קנסו בנו אחריו וכן כהנים שפגלו במזיד חייבין בשוגג פטורין וכן העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת במזיד חייב ובשוגג פטור ואם הכניסה למרבק כדי שתינק ותדוש שתפסל בדישה וכן הסיח דעתו ממי חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים קמא. והפורץ גדר לפני בהמת חבירו והכותל רעוע ועומ' ליסתר פטו' מדיני אדם וחייב בדיני שמים בין על הכותל בין על הבהמ' אבל בכותל בריא חייב בדיני אדם על הכותל. וכן היודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו ואפילו אין שם עד אלא הוא שהוא מחייבו שבועה ואולי לא משתבע והעושה מלאכה במי חטאת (ובפרק) [ובפרת] חטאת ושולח בעירה ביד חרש שוטה וקטן ופורץ גדר פטור על הבהמה אם נאבדה וכמו כן אם היתה בתוך הבית וסגר בפניה ומתה ברעב אבל אם לקחה ביד וסגרה ומתה חייב קמא. הכובש חבירו או בהמת חבירו או שנפלה ומנעה מלעלות מן המים עד שמתה שם או שהניחה בחמה ומנעה שלא תצא מן החמה עד שמתה שם חייב לשלם וכן הדין לחבירו והוזק וחייב ואינו גרמא בניזקין מאחר שהוא בעצמו עושה ההזק בממון חבירו וברי' הזק מאחר שהוא מצמצ' אותה כי ודאי תמות וההזק מתחיל מיד והולך וחזק סנהדרין. ועוד מוכח שם אם כפתו לפני המים והוזק בכח ראשון חייב בכח שני פטור וכתבו התוספות כי לענין מיתה יש לחלק בין כח ראשון לשני אבל לניזקין אפילו בכח שני חייב. המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו קדש כלומר את התבואה וחייב באחריותו, ומחיצת הכרם שנפרצה, קיימא לן בבתרא [כ"ו ע"א] היה גדר בנתים זה סומך אליו זרעים מכאן וזה סומך לו גפנים מכאן ואין בו משום כלאים, ועכשיו שנפרצה אומרין לו גדור ונתיאש ממנה ולא גדרה ובתוך כך הוסיף הזרע אחד ממאתים שהיו בה בהתר הרי זה קדש שכל זמן שההתר היה הרבה והאיסור מעט כלומר התוספת שהוסיפה אחר שנפרצה היה בטל האיסור כי הוא בטל באחד ומאתים כלומר מאתים של התר ואחד של איסור חוץ מן המאתים אבל אם הוסיף כל כך כי כשתחשוב האיסור וההתר לא תמצא בהתר מאתים בלתי האיסור אלא עם האיסור מאתים כמו שתאמר קצ"ט מהיתר וא' המשלים למאתים מן האיסור אז אינו בטל וקדש ונאסר הכל וחייב לשלם ההיזק לחבירו בעבור שלא גדר. וכל אלו חייבים משום דינא דגרמי ואינו בכלל גרמא בניזקין ויהיה פטור אלא חיי' בקמא וביבמות. ראובן שיש לו משכון ממושכן ביד גוי ונתן לשמעון שילוה יותר מן הגוי עליו לצורך עצמו כלומר לצורך שמעון ונשרף או נאבד המשכון פטור שמעון מלשלם כי מה עשה שמעון שיתחייב בו כי תקנו מסירה בשומרים ועוד כי בלאו הכי היה ממושכן בשביל ראובן וגם פטו' שמעון מלפרוע מה שהלוה עליו מן הגוי לראובן מאחר שנשרף ונפטר מן הגוי בדיניהם מה יש לו לראובן על שמעון מן השמים ריחמו עליו כך כתב רבינו מאיר בתשובה. אל תטעה באותן הדברים שהם דבר גורם לממון או גרמה בניזקין או דינא דגרמי כי כל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי כגון גזל חמץ ועבר עליו הפסח דאומר לו הרי שלך לפניך וכיוצא בזה וגרמא בניזקין פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים והם אותן הדברים שאינו עושה בעצמו ההזק לממון חבירו כגון נותן סם המות לפני בהמת חבירו או טומן או שולח בעירה ביד חרש שוטה וקטן וכיוצא בהן ואפילו יעשה הוא בעצמו מעשה בגוף הדב' כגון שיסה בו כלב שיסה לו נחש לא בריא הזיקה שאולי לא ישוך אבל כל דבר שהוא בעצמו עושה ההזק לממון חבירו כגון שורף שטרותיו או מוחל וכיוצא בזה או אפילו אינו עושה ההזק בממון חבירו הוא בעצמו אלא דבריא היזקא כגון דן את הדין וזיכה חייב או שעשה הוראה והאכיל לכלבים או מוסר שהרא' כל אלו וכיוצא בהן דינא דגרמי הן וחייב לשלם נזק שלם כשאר כל המזיקין ממש וגם יש לחלק כי כל אותן הדברים שלא בא מיד ההזק כגון שיסה עד אחר השסוי וכן זרק כי עד אחר הסילוק וכן שולח בעירה עד אחר נתינתו להן בא הזק וכל כיוצא בזה נקרא (דינא דגרמי) [גרמא] בניזקין ופטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ועם כל זה יכול לעכב עליו קודם שיעשנו כאשר אכתוב למטה. וכן המבעית אח' שהבעיתו מתפחד והולך אבל (כשהחזיק) [כשההיזק] נעשה מיד בשעת מעשה כגון מוסר מאחר שהראה כמי ששרף הוא וכן נתיאש ולא גדרה מיד נעשה כלאים אלא שאינו אוסר עד שיוסיף מאתים וכן דין והוראה מיד בא ההיזק כל אלו וכיוצא בהן דינא דגרמי ולפי זה יש ג' חלוקין בדינים אלו. א' דבר הגורם לממון. ב' גרמא בניזקין. ג' דינא דגרמי דבר הגורם לממון לאו כממון דמי כגון גזל חמץ ועבר עליו הפסח או קדשים שחייב באחריותן גרמא בניזקין פטור כגון גבי מרחיקין הסולם מן השובך וכגון זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות וקדם וסלקן וכגון נותן סם המות לפני בהמת חבירו וכגון הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו של ב"ה והוזקה באכילתן וכגון השולח בעירה ביד חרש שוטה וקטן וכגון פורץ גדר לפני בהמ' חבירו וכגון טומן קמת חבירו וכגון העושה מלאכה בפרת חטאת וכגון המבעי' חבירו ותקע באזנו וחרשו וכגון ליבה וליבתה הרוח וכגון שסה בו כלב ושסה בו נחש ומי שתקף בהמת חבירו בחמה ומתה דינא דגרמי חייב כגון המסכך גפנו על תבוא' חבירו ומחיצת הכרם שנפרצה וכגון דן את הדין וחייב זכאי וכגון מרא' דינר לשולחני וכגון שורף שטר חבירו וכגון מוכר שטר חוב של חבירו וחז' ומחלו ומוסר ממון חבירו דאחויי אחויי וכגון שנתיאש ולא (גזזה) [גדרה]. ויש דברים שחייב לשלם משום קנס ומן הדין לא שמיה היזק ולא קנסו בנו אחריו אם מת מזיק כגון היזק שאינו ניכר כגון מטמא ומדמע ומנסך קמא בתרא סנהדרין. והסכימו המפרשי' שאם גירש חבירו מביתו ונועל הדלת בפניו ולא הניחו לדור בו ולא לשוכרו פטור כי הוא גרמא בניזקין. וכל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה. ושיסה בו כלב או נחש אפילו קרבו בידים פטור בין למיתה בין לנזיקין כדפשו' בסנהדרין. ראובן שהפקיד אצל שמעון ובא לוי וצוה על פי בית דין שלא להחזירו לראוב' כגון שאמר לוי ראובן חייב לי מנה יכול שמעון לעכבו ואם דבר ברור הוא שראובן חייב ללוי ואינו כופר או אינו יכול לכפור אז שמעון חייב ללוי מדרבי נתן עליו יכולין לעכב הפקדון ביד הנפקד אבל בענין אח' אינו חייב לשלם כך כתב בתשובה רבי' מאי'. גרמא בניזקין אסור ואפילו שהוא פטור חבירו מצי מעכב בתרא. זורק מטבע של חבירו בים ואפילו לא נעשה דבר אחר אלא שדחפו ונתגלגל וירד לים וכל שכן אם זרקו בידים וכן המרקע דינר חבירו עד שהעביר ממנו הצורה אפילו שלא חסרו וכן הצור' אוזן פרתו של חבירו כלומר שפגמה ואינה ראויה להקרבה או בענין שנפחתו דמיה. וכן שורף שטרותיו של חבירו כל אלו חייב לשלם כי הוא דינא דגרמי קמא, ודוקא שמודה שורף שכך היה בשטר אבל אם אינו ידוע מה היה בשטר פטור שורף, ואם יש עדים שראו מה היה בשט' מעידין בפני בית דין ודינו כדין מי שנמחק שטרו. וכמה יפרע שורף כשהוא חייב כתבתיו בדין שטרות כי דינם שוה לדין המוכר שטר חוב וחזר ומחלו.
<h2>דף נ:</h2>
תקע באזנו וחרשו פטור כגון מבעית ופטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כאשר אכתוב בדין פטור מדיני אדם וחייב בידי שמים אבל נגע בו אם הפכו בעת שהבעיתו אוחזו ותקע בו חייב, וקנסו אכתוב למטה קמא קדושין. תוקע לחבירו נותן לו סלע מדינ' בקנס והוא שמיני שבסלע צורי שהוא חצי דינר כאשר אכתוב למטה. ותוקע ר"ל שאחז בו ותקע באזנו ולא חרשו שאלו חרשו נותן לו דמי כלו כמו שכתבתי וכמו כן אם לא אחזו ותקע באזנו ואפילו חרשו פטור כדאמרי' המבעית את חבירו פטור מדיני אדם קמא. לשון הרמב"ם יראה לי שאם אמר נתחרשתי או נסמאתי מעיני והריני איני רואה או איני שומע אינו נאמן שהרי אין אנו מכירין הדבר שמא יערים ואינו נוטל הנזק עד שיבדק זמן מרובה ויהיה מוחזק שאבד מאור עיניו או נתחרש ואחר כך ישלם זה ע"כ בחובל ומזיק [פ"ב ה"ח]. סטרו נותן לו מאתים זוז מבושת לאחר יד נותן לו ארבע מאות. צירם באזנו תלש (בצערו) [בשערו] רקק בו העביר טליתו מעליו פרע ראש האשה ד' מאות זוז וכל זה לעשיר ולמכובד אבל לפחותים מהם הכל לפי האדם המבייש והמתבייש. פי' סטרו הכהו בכף ידו על פניו לאחר יד פירו' שהפך ידו ונתן לו על פניו כלאחר יד ציר' באזנו פירש"י משך עקם ובבכורות שמעתי פי' פוגם באזנו. וכתבו התוספות כי כל אלו משלם על פי עצמו וכן כתב הרמב"ם. ועוד מוכח שם ואפילו שהוא אדם שמבייש עצמו כגון אשה שבשביל כעס פורע' ראש בשוק אעפ"כ הפורע ראשה חייב קמא. לבעיטה ה' סלעים משלם לו מבושת לארכובה ג' לסקטרי' י"ג סלעים וכתב רש"י ומנהג הדיינין לגבות מן הבועט בחבירו בארכובתו של בועט ג' סלעים לפי שגדולה יותר מכת ארכובה בבושת מדחיפת יד לבעיטה ברגל ה' סלעים לסקטרית שקבץ אצבעותיו וסגר ידו והכהו ולא על פניו כי פניו פרשתי למעלה בדין סטרו וכן כתב הרמב"ם קמא. כל סכום שאמרו חז"ל כגון לארכוב' שלש וכו' וכל אותם שאין בהם נזק ולא רפוי ושבת ונתנו לו קצבה מקנס כל אלו שיש בהם מעט צער ובושת הקנס שקצבו להם חכמים זה דמי בושת וצער כך כתב רב אלפס. וכתבו התוספות והפוסקים כי כל זה למכובד ולגדול שבישראל אבל לעני הכל לפי המבייש ומתבייש קמא.
